{יד} כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע:

פסוק זה, אשר סוגר את הספר, הינו המשך ישיר של הפסוק הקודם ומרחיב מדוע כדאי לאדם לחיות ביראת האור, וזו הוכחה נוספת לכך שהפסוק הקודם לא נשתל על ידי מישהו אחר, אלא הוא חלק בלתי נפרד מדברי קהלת.

בפסוק זה, כאמור, קהלת מסיים בסוג של אזהרה אכפתית לקוראים, שיזכרו את יראת האור כי הכול נצרב ונרשם, לטוב ולרע. וזה קורה גם בתודעה וגם בעולם החיצוני בגלל "החותם הכפול".

המסר לאדם הוא להתעורר לכוח האדיר הטמון בתוכו ולבחור, רגע אחרי רגע, אילו קשרים לצרוב בתודעתו ובעולם.

כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט – המציאות מתחשבנת על כל פעולה של כל מה שקיים בעולם באמצעות חוקי הטבע, וכך גם כלפי האדם.

על כל נעלם – שוב יש כאן אזכור לכך שהאור חדור בכול, ועל כן מתייחס לכל פעולה שהאדם עושה בין אם נראית לעין ובין אם לא, רמיזה לכך שגם מחשבה של אדם היא פעולה שמשפיעה על מערכת הקשרים הנוירוניים שלו, ועל כן, על מציאות חייו.

אם טוב ואם רע – קהלת מסיים בהעצמה של הקטע הקודם, בין אם מה שעשית טוב ובין אם מה שעשית רע, ההתחשבנות, כאמור, בוא תבוא, והצדק של האור ייעשה בחסות חוק הסיבה והתוצאה והתת־חוק של "קשרים שנטפח ילכו ויתחזקו ולהפך".

סיומת זו גם טומנת בחובה רמיזה נוספת וחשובה לאחריות של האדם לאושרו באמצעות חופש הבחירה שלו בין טוב לרע, בין הצדיק לחוטא, ובין האור והאהבה לאגו ולחסימותיו.